טעמים של יובל בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בעמ

פסק דין

ערעור כנגד הכרזת המבקשת כלקוח מוגבל חמור על פי לסעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981.

רקע כללי וטענות הצדדים

המבקשת מנהלת חשבון בנק עסקי מס' 10632060 אצל המשיב. מלבד זה מנהלת המבקשת מספר חשבונות נוספים בבנק; המבקשת לא ביקשה ולא מחזיקה במסגרת אשראי בחשבונות שלה.

ביום 29/10/2012 נשלח למבקשת מכתב המודיע לה על הכרזתה כמוגבלת; בעקבות כך הגישה המבקשת ביום 15/11/2012 ערעור בהתאם לסעיף 10 לחוק, לגריעת שיקים ממניין השיקים המסורבים, וכן בקשה למתן סעד זמני (עש"א 30701-11-12) (להלן: "הערעור הראשון").

בדיון שהתקיים בערעור הראשון ביום 8/9/2013, בפני כב' השופטת ענת זינגר, ניתן פסק דין בהסכמת הצדדים, שבו נקבע כי הערעור יידחה ללא צו להוצאות. בהתאם לכך הגבלת החשבון הוטלה לתוקפה החל מיום 8/9/2013.

ביום 9/9/2013 נשלחה למבקשת הודעה מבנק ישראל על כך שהתקיימו התנאים הקבועים בדין בדבר הגבלה בנסיבות מחמירות, וזאת משום שחשבון אחר של המבקשת הוגבל בעבר בשל משיכת שיקים ללא כיסוי, והגבלתו הסתיימה ביום 10/3/2011, היינו: לפני פחות מ-3 שנים ממועד הגבלת החשבון מושא בקשה זו.

בעקבות כך הגישה המבקשת את ערעורה הנוכחי לביטול הגבלתה החמורה, ובמסגרתו ביקשה סעד זמני לעיכוב הגבלת החשבון עד להכרעה בערעור.

לאחר דין ודברים שהצדדים ביקשו לנהל ביניהם, שלא הניב תוצאות, הוסכם כי הצדדים יגישו סיכומים בכתב, וכך היה.

טענות המבקשת

לטענת המבקשת, יש לגרוע שתי המחאות שסורבו על ידי המשיב, והביאו להגבלת החשבון בפעם השנייה. האחת – על סך 17,806 ₪, והשנייה – על סך 14,578 ₪. לטענתה, בעת סירוב ההמחאות עמדו לזכותה פיקדונות בחשבונות המנוהלים אצל המשיב על סך 252,000 ₪ שמטרתם הבטחת האשראי שלה.

זאת ועוד, עם הצגת השיקים יצרה המשיבה קשר עם המבקשת וביקשה להפקיד 30,200 ₪ לכיסוי יתרת החוב; בעקבות כך המבקשת הפקידה את הסכום על פי בקשתו של המשיב, למרות שעמדו לרשות המשיב מאות אלפי שקלים בפיקדונות המבקשת.

המבקשת קיימה בעבר סיכומים עם המשיב עשרות פעמים, לשימוש בפיקדונות לצורך כיסוי יתרות חובה בחשבונות; מכח אותם סיכומים, במקרים רבים נוספים, לא החזיר המשיב המחאות המשוכים על ידי המבקשת; המבקשת מנהלת עסק חי ופעיל בהיקפים של מיליוני שקלים בשנה; מדובר בעסק בריא ורווחי שמתנהל אך ורק במכרזים תקינים מול המדינה; הפדיון של העסק מגיע למיליוני שקלים בשנה; העסק מעסיק למעלה מ-50 עובדים; הטלת הגבלה חמורה על העסק תביע לקריסתו; עסק המבקשת מתנהל מול 35 ספקים שהמבקשת מוציאה עבורם כ 1400 המחאה בשנה, בנוסף ל-50 המחאות מידי חודש לעובדים, והכל ללא מסגרת אשראי; אין מדובר בעסק כושל או מי שמזלזל בהוראות החוק; המבקשת אינה מחזיקה מסגרת אשראי ואף לא נוטלת הלוואות, אלא משתמשת אך ורק בהכנסות השוטפות שלה שמגיעות למאות אלפי שקלים בחודש, דבר שמעיד על איתנותה הפיננסית הגדולה.

טענות המשיבה

מנגד נטען על ידי המשיב כי דין הערעור להידחות על הסף, שכן הערעור מכוון כנגד הכרזתה של המבקשת כלקוח מוגבל חמור במקום לקוח מוגבל בלבד; ואולם המשיב אינו הגורם שמחליט על הגדרת המבקשת כלקוח מוגבל חמור, אלא הדבר נמצא בסמכותו של בנק ישראל, אשר הוא שמודיע למשיב על לקוח שהוגבל בהגבלה חמורה, בהתקיים התנאים הקבועים בחוק, והוא אשר שולח על כך הודעה ללקוחות. לפיכך, ערעור המבקשת היה צריך להיות מופנה כלפי בנק ישראל ולא כלפי המשיב.

המשיב ממשיך וטוען כי, הערעור אינו נכנס לגדר סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, שכן הסעד המבוקש לביטול הכרזה כמוגבל חמור, אינו נכלל במסגרת הסעדים האפשריים הכלולים במסגרת סעיף 10 לחוק.

המשיבה ממשיכה וטוענת כי, דין הבקשה להידחות גם לגופה; שכן המבקשת מנהלת את חשבונותיה ללא כל מסגרת אשראי, ולפיכך המשיב אינו חייב לכבד כל משיכת שיק אשר כתוצאה ממנה ייכנס החשבון ליתרת חובה.

למבקשת חזרו למעלה מ-10 שיקים, מה שהוביל להגבלת חשבונה; ערעור שהגישה המבקשת לפי סעיף 10 בעקבות הגבלת חשבונה, נדחה בהסכמה בפסק דינו של בית המשפט מיום 8/9/2013. משכך, המבקשת אינה יכולה להעלות מחדש טענות בעניין ביטול שיקים במניין השיקים שסורבו לפי סעיף 10 לחוק.

דיון והכרעה

לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ולמכלול החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.